יום ראשון, 28 במרץ 2010

Heavy and metal




מה קשור הגשם הזה? זה מה ששאלתי עצמי אתמול בצהריים תוך כדי ניקיונות מטורפים לכבוד חג הפסח. שעון הקיץ זה עתה חל על כולנו, אבל החורף מצידו מתעקש להישאר כאן עוד קצת. אז מי אנחנו שנגיד לו לא?
יש משהו נעים בגשם, שמרגיש לי שגם הוא עצמו מתכונן לחג, שוטף את עצמו ואותנו ומנקה את כל הלכלוך ברחובות.
במזג אויר שכזה אין אידיאלי יותר מחולצה דקיקה, סמי שקופה, בליווי ז'קט מחויט, אך לא מידי, מאובזר בכפתור אחד בלבד, וג'ינס בהיר בגזרה ישרה קלאסית. לוק כזה שמצד אחד לא מתאמץ מדי ומצד שני תמיד נראה טוב. כמה שזה לא יישמע נדוש, אין מה לעשות... ג'ינס וטי שרט תמיד הולכים יפה ביחד.
האקססוריז שאני אוהבת להתאים למראה ה"פשוט" כביכול, הם תכשיטים מוכספים שנראים קלילים יותר מאלה המוזהבים. כאן צירפתי 2 שרשראות, האחת של המעצבת ליטל קלמנסון, או בשמה היותר מוכר LK, ושרשרת פשוטה מאבגד. את הצמיד של דיור קיבלתי לפני 3 או 4 שנים כמתנת יום הולדת מחברה מאוד קרובה שחיפשה בשבילי בלא מעט מקומות את הצמיד הנ"ל, שכל כך רציתי לעצמי. בסוף הוא נמצא באיזה סניף סופר פארם סתמי באזור רחובות או משהו כזה. המיוחד בצמיד הזה הוא שכשפותחים אותו, מתחבאים בפנים 2 גלוסים בגוונים ורדרדים. אני מודה שבזמנו השתמשתי בהם מעט, והיום אני לא מסוגלת לשים על עצמי מוצר איפור שהוא בן שנה ומעלה. כך שהגלוס עצמו עוד קיים, אבל את הצמיד הזה חמדתי יותר בגלל שהוא מוכסף וכבד, ויש לו נוכחות שקשה להתעלם ממנה.


חולצה: Conso (City store), ג'קט: זארה, ג'ינס: LEE, נעליים: ניין ווסט, תיק: זארה (ישן), משקפיים: YSL, צמיד: Dior, שרשראות: ליטל קלמנסון (LK) ואבגד.

שיהיה לכולנו המשך סופ"ש נפלא וחג שמח!
תודה רבה לתמר גרושקא היקרה על הצילומים הנפלאים!

שרונה

יום שישי, 19 במרץ 2010

ארבעת החושים

סוף השבוע האחרון היה בסימן ארבעת החושים. סתם יצא ככה, במקרה.. ומבין כל החושים, החלטתי לאסוף שלוש המלצות על-חושיות של דברים כיפים שעשיתי.


1. שרקוטרי – המסעדה הזאת, שהיא קצת בר וקצת הרבה מסעדה מעולה עם תפריט עשיר בהרבה דברים לא כשרים, אחד המקומות היותר מעניינים שביקרתי בהם בשנים האחרונות, בחיי שזה כך.
המיקום האקזוטי בתוך שוק הפשפשים הופך אותו לעוד יותר מעניין. בערב, אחרי שכל הסוחרים הולכים הביתה... האזור נראה קצת שומם, ואולי טיפה מפחיד, אבל ריבוי הברים באזור הופך אותו לטיפה יותר סימפטי. על כל פנים, ב-10 בלילה שרקוטרי כבר היה מפוצץ עד אפס מקום, ואנשים חיכו בחוץ להיכנס פנימה. אחלה מוסיקה, אוירה טובה ואוכל משובח ביותר. ממליצה בחום על הקינוח המושלם שאכלנו: "מון בלאן" – מוס ערמונים חלק וקר עם קצפת מעל וערמון חם ובודד מעל לכל הדבר המופלא הזה. (חוץ מזה, גם המנה שהזמנתי הייתה מיוחדת עד מאוד – פסטת חונק כמרים, עם תרד חלוט ופורל מעושן. לגבי המנה של בן הזוג, אין לי חוות דעת כי אני לא אוכלת שרצים שונים ומשונים – אבל הוא טען להגנתו שהמנה הייתה לא פחות ממדהימה).


2. רוקפור בהופעה "האיש שראה הכל" – זאת הייתה אמורה להיות הופעה חד פעמית, אולם בעקבות ההצלחה הגדולה והעובדה שכל הכרטיסים נגמרו יום לפני, כנראה שמישהו שם החליט להרים את הכפפה ולקיים עוד ערב מיוחד שכזה ב-1 לאפריל, כך שההמלצה שלי עדיין תקפה כמובן.
ההופעה התמקדה בכל השירים מאותו אלבום משובח, שכל אחד ואחד מהם הוא לא פחות מיצירת מופת. הפסקול הזה ליווה שנים אחדות מתקופת נעוריי (איפשהו בין כיתה י' לי"ב), וכל כך התרגשתי לשמוע את כולו מבוצע לייב ע"י ההרכב המקורי. כבונוס קיבלנו עוד כמה שירים מאלבומים אחרים כמו "הכעס" מתוך האלבום הראשון, קאוור לשיר SOS של להקת אבבא ואת הסינגל החדש שלהם שיצא לפני מספר שבועות.


3. "אופנה אורבנית" עם יואב מאיר – תוכנית מעולה, עם תכנים מעניינים, המרואיינים מעניינים אף הם, ויואב מלא בחן ובקסם מצליח לרתק אותי למסך בכל יום שישי ב-17:30 בערוץ E. מחר (יום שישי), הפרק הרביעי בסדרה, מתוך שישה.
האאוטפיט שלי השבוע, הוא אותו אאוטפיט מהתוכנית (הפרק הראשון, והרי התזכורת: קישור לפרק הראשון) בשינוי קל של החגורה שהוחלפה כאן לחגורה בדמוי עור נחש, מינוס המשקפיים והתיק.









 טוניקה: זארה, עליונית: לולו ליאם, טייץ: הוניגמן, נעליים: קליגולה, חגורה: מתנה מאחותי (לא זכור מאיפה), שרשרת: שלומית אופיר.

תודה רבה וענקית לתמר גרושקא הנפלאה על הצילומים המרהיבים!
שבת שלום לכולם,
שרונה.




יום שלישי, 16 במרץ 2010

ארוחת ערב עם חברות



הפעם זה הולך להיות פוסט קצר יחסית, למרות שלא העליתי משהו משלי כבר כמה זמן. אני רוצה להקדיש אותו הפעם לחברות שלי.


החברות תמיד היתה משהו מאד משמעותי בחיים שלי. אני לא זוכרת תקופה שלא היתה לצידי לפחות חברה אחת טובה, ולמזלי בדרך כלל היו יותר. חלקן עדיין מלוות אותי, מגיל 10 בערך, ועם כל אחת יש לי קשר קצת אחר, ומיוחד בפני עצמו. יש אנשים שפחות צריכים חברים טובים מסביבם, אני לא אחת מהם.


הפוסט הזה מגיע בהשראת ערב נפלא שהעברתי אתמול במחיצת שתיים מהחברות הטובות שלי. רונה אספה אותי ונסענו אל בשמת. כל אחת הביאה משהו, והכנו ארוחת ערב מעולה (מודה, אני רק גירדתי את הפרמז'ן, ניקיתי וערכתי את השולחן והייתי אמונה על תיעוד הערב). אח"כ התיישבנו בחוץ, בערב שהיה קריר ונעים בדיוק במידה הנכונה, אכלנו, שתינו, צחקנו, התרגשנו, דיברנו, עשינו כל מה שהכי כייף לעשות עם מי שהכי קרוב אליך. היה כאמור, ערב מצויין.


אז החלטתי להקדיש את הפוסט הזה לכל החברות הקרובות שלי, שליוו אותי בעבר ובהווה ולהגיד לכל אחת מהן תודה, ושאני אוהבת אותן מאד, גם אם החברות דהתה קצת עם השנים. תודה, תודה, תודה.

תמר







יום רביעי, 10 במרץ 2010

H&M כבר כאן (מתוך גלריה, היום)

לפני שנה כמעט, הצטלמתי למדור "בארון" במוסף גלריה של עיתון הארץ. היום, אותה תמונה שלי שצולמה לכתבה, מופיעה בעיתון יחד עם עוד אנשים שונים שהצטלמו למדור בבגדים של H&M.





http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1044,209,46725,.aspx


שיהיה לכולם יום נפלא!
שרונה

יום ראשון, 7 במרץ 2010

פורים אדום

באיחור אופנתי גם אני מעלה פוסט על פורים.

פורים השנה נחגג בצניעות רבה, אני לא בטוחה אם זהו מזג האוויר הסוער שפקד אותנו ומנע ממני לשמוח ולשתות עד לא ידע כמו בכל שנה, או שזה הגיל שכבר גורם לי להתלהב פחות מהחג הזה.
אז בכל זאת יצאתי להופעה אחת כיפית של הגרובטרון בתיאטרון תמונע והתחפשתי לגיישה יפנית (יצא מקסים, לצערי אין תמונות!), ובמפגש משפחתי עם הדוד מאמריקה לבשתי בגדי קאובוי, אבל חוץ מזה – נאדה!
כשהייתי ילדה, הייתי כל כך מחכה לחג הזה, למעשה אני חושבת שזה היה החג שהכי אהבתי. נהניתי להכין משלוח מנות מלא בממתקים טעימים, לארוז אותו בצלופן צבעוני (סגול, כתום, ירוק או כחול.. זוכרים אותם? אני כבר לא רואה כאלה בשנים האחרונות!), ללכת עם אמא לחנות תחפושות ולבחור תחפושת וכל שנה להיות מה זה לא מקורית. תמיד היו את הילדים שהיו סופר-מקוריים והיו ממש ממציאים את הגלגל מחדש והעלו את סטנדרט התחפושות משנה לשנה. לי אף פעם לא היה כוח לחשוב איך אני עכשיו ממציאה תחפושת מקורית וקוטפת את הפרס הראשון בתחרות התחפושות בכיתה. אז פטרתי עצמי בזה שהלכתי לקנות תחפושת מוכנה. האמת? זה היה גם לא רע בכלל.
אני זוכרת שבפורים של כיתה ד' (1996) התכוננתי להתחפש לקאוגירל מתוקה עם צמות, וסט מעור עם פרנזים ונעלי קאטרפילר חומות. קמתי בבוקר, התלבשתי, אמא איפרה אותי יפה יפה, ואז הודיעו על פיגוע באוטובוס קו 18 ברחוב יפו בירושלים ושכל חגיגות הפורים בבתי הספר מבוטלות. כילד – אין דבר יותר מבאס מזה שמבטלים לך את חגיגות הפורים להן חיכית כל השנה. נותרו רק התמונות למזכרת מאותו הבוקר.


השנה הרכבתי אאוטפיט קצת אחר של קאוגירל, שכלל חולצה משובצת עם אפליקציות פרחים, ומגפי בוקרים מגומי.













חולצה: קאלה, ג'ינס: מנגו, חגורה: קסטרו: מטפחת: פאקו רבאן, מגפיים: סטיב מאדן (מפילדלפיה).
שיהיה לכולם שבוע טוב וקריר!
שרונה

יום רביעי, 3 במרץ 2010

עיר בתחפושת


הפוסט שלי הפעם מוקדש לתל אביב, ובעקיפין גם לפורים, שחלף על פניינו ממש ממש מהר ועוד שניה כבר יעלם באבק האביבי של פסח. האמת היא שאני יכולה לנחש שגם מרבית הפוסטים העתידיים שלי יהיו מוקדשים לעיר בה אני גרה עכשיו, כי אני באמת אוהבת את העיר הזאת.


מה שאני במיוחד אוהבת פה זה את הקיץ. את הקיץ התל אביבי גיליתי רק אחרי שעברתי לכאן בגיל 22, אחרי שמרבית חיי עברו בעיר האפורה ירושלים. בצעירותי אהבתי את האפרוריות החורפית הכל כך אופיינית (לדעתי לפחות) לירושלים. אחרי קיץ אחד בתל אביב שיניתי את דעתי מקצה לקצה. כשהשמיים נהיים קצת אפורים, אני כבר מתחילה לחוש את ניצני השביזות. זה בטח נשמע מוזר אבל למדתי לאהוב את השרב. בחיי, אני אוהבת לצאת מהבית כשיש שרב בחוץ. אני אוהבת את הכפכפים והגופיות, אני אפילו מתחילה להתרגל לים.


בסוף השבוע שעבר, לכבוד פורים, שאריות החורף (האחרונות אני מקווה) החליטו לחזור לביקור. כשיצאתי לצלם קצת ביום שישי, הסתכלתי על העצים הערומים בשכונה שלי, ועל המדרכות הרטובות, ובין לבין השמש ניסתה לשלוח איזה קרן או שתיים כדי לנחם אותי. פתאום חשבתי לעצמי שלכבוד פורים, גם תל אביב התחפשה – לעיר בחורף.


אז זה מה שניסיתי לצלם, את השכונה הקייצית שלי, בעיר הקיצית שלי אבל בחורף. מקווה שתהנו.
תמר.





אירעה שגיאה בגאדג'ט זה