יום ראשון, 28 בפברואר 2010

גבוה

"גבוה

מעל המגדלים,
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות"
(מילים: שמרית אור, לחן: מתי כספי)



כמה שאני אוהבת את השיר הזה, המילים שלו כל כך יפות. בכלל, אני אוהבת דברים גבוהים (אפילו שיש לי פחד גבהים קל). אני נהנית לצפות עליהם מלמטה למעלה, לבחון, לבהות, לתהות מה רואים מהקצה העליון. תל אביב עיר מגוריי, שופעת בשנתיים האחרונות באינספור מגדלים גבוהים מאוד. כשאני נוסעת על איילון דרום לכיוון הבית, טיפה לפני מחלף ההלכה, אני רואה מולי את כל הבניינים הגבוהים ומדמיינת שאני עוד שנייה נכנסת לניו יורק. זה עושה לי טוב, מרחיב לי את הלב – לא בגלל שאני חושבת שכל הבניינים הגבוהים החדשים שהוסיפו לתל אביב יפים, אולי רק בגלל שזה מזכיר לי את העיר הכי גבוהה בעולם. האמת היא, שמה שקורה בעיר הזאת בשנים האחרונות די מכוער, זה שתל אביב הפכה לעיר של עשירים בלבד זה ידוע, ברור וגלוי לכל. אבל זה שהיא מאבדת מיופייה, מקסמה ומהטבעיות שלה, ומתקשטת בבניינים מפלצתיים שהורסים את תל אביב הישנה והיפה, זה הנורא שבדבר.
בכל פינה כמעט צץ מגדל, רק לפני כמה ימים כשיצאתי מהבית והלכתי על רחוב יהודה הלוי, ראיתי דחפורים וטרקטורים הורסים בניין ישן במקום שבו עומד להבנות כעת מגדל גבוה נוסף.
זה עצוב, אבל זאת המציאות. אולי גם אפשר להסתכל על היופי שבדבר – ארכיטקטורה מודרנית שהיא דבר יפה בפני עצמו.
עוד שנייה גם אנחנו נוכל להגיד ולהתגאות – אמריקה זה כאן! ועכשיו כשיש לנו כאן GAP ואוטוטו H&M אז בכלל...










חולצה: זארה, מכנס: אופנת דניאל (מלפני 17 שנים בערך, היה שייך לאחותי), חגורה: זארה, נעליים: קנת' קול, תיק: פול אנד בר, שרשרת: הכנתי לבד.

תודה רבה לתמר גרושקא על הצילומים!
(ניו יורק - צילום שלי).
 
חג שמח לכולם,
שרונה.

יום ראשון, 21 בפברואר 2010

יוצאות לדרך - עכשיו מהצד שלי



לפני שבועיים קיבלתי מייל מפתיע מחברה של חבר טוב. היא כתבה לי שהיא מאד רוצה לפתוח בלוג אופנה, ושבשביל לעשות את זה היא צריכה צילומים טובים, אז הם (היא ובן זוגה) חשבו עלי. וכדי להפוך את זה למעניין יותר, היא הציעה לי שנהיה שותפות, היא תכתוב על אופנה ותדאג לבגדים, אני אכתוב על צילום וכמובן אצלם, וביחד נוסיף פן אמנותי לעניין.



זה הגיע בטיימינג מעולה, ללא ספק. ממש לא מזמן סיימתי קורס צילום שלישי, ואני כמהה לפעילויות שידחפו ויאתגרו אותי לצלם. וחוץ מזה, יום לפני כן הבחור החליט שאנחנו לא מתאימים וחתך, והשאיר אותי עם לב סדוק וריקנות גדולה. הרעיון של שרונה קסם לי עוד לפני שסיימתי לקרוא את המייל שלה.


שרונה ואני מכירות כבר כמה שנים. בשנה א' באוניברסיטה (לפני כמעט 6 שנים) הכרתי את אסף, ודי מהר נהיינו חברים מאד מאד טובים. בשנה ב' היינו ממש בלתי נפרדים, ולקראת סוף השנה הוא פגש את שרונה. מאז הם ביחד. בשנה לאחר מכן אסף חיפש שותף חדש ואני חיפשתי דירה, והשילוב היה מתבקש. היינו שותפים שנתיים, ובמהלך הזמן הזה התחברתי גם עם שרונה. הייתי מספרת לה על הבחורים השונים שהיו נכנסים ויוצאים מחיי, והיא היתה מייעצת לי ומשתפת אותי בדברים שעברו עליה. ותמיד-תמיד אהבתי להראות לה בגדים חדשים או נעליים שרכשתי, כי היא תמיד היתה מפרגנת לי, וידעתי שאם שרונה חושבת שזה יפה אז אני במצב טוב.


אז זהו. אנחנו יוצאות לדרך, ביחד. בתקווה שנתמיד, שיקראו אותנו, ובעיקר שנהנה מההרפתקה המשותפת שלנו.


הצילום הראשון שאני מעלה לכאן הוא חלק מפרוייקט שצילמתי בקורס הצילום האחרון בו השתתפתי. הפרוייקט הורכב מ-11 צילומים של פלורנטין, ברגעים שקטים ודוממים - בימי שישי אחה"צ. כשהבאתי את הצילומים לשיעור היו אנשים שאמרו שמה שמצולם בצילומים שלי לא דומה לפלורנטין שיש להם בראש - שכונה רועשת, שוקקת חיים ועמוסה. אבל מה שניסיתי ללכוד בצילומים שלי היה השלווה שאני מרגישה כאן. בסופו של דבר הסדרה שהצגתי בתערוכה הראתה אווירה מעט שונה ממה שתכננתי, אבל אלו בכל זאת הרגעים האהובים עלי בשכונה הזאת. הצילום שאני מעלה כאן הוא הצילום האהוב עלי מהסדרה.


מקווה שתהנו, תמר.

יוצאות לדרך


פוסט חגיגי וראשון לרגל פתיחת הבלוג המשותף של תמר ושלי.

כפי שתקראו תיכף, תמר ואנוכי מכירות בזכות בן הזוג שלי, שלמד עם תמר ולימים הם היו גם שותפים לדירה. חוץ מזה שתמר היא חברה טובה ומשותפת של בן זוגי ושלי, היא גם צלמת מוכשרת ומדהימה.

כבר המון זמן שאני חושבת לפתוח בלוג אופנה, אולם בלוגים אלו צצים כפטריות אחרי הגשם ויש רבים (וטובים) מהם. אז ישבתי וחשבתי כיצד אפשר להפוך בלוג אופנה למשהו קצת יותר מעניין וייחודי. תמר ישר קפצה לראשי והקונספט של בלוג צילום ואופנה מיד הלהיב אותי והדליק נורות מהבהבות מעל לראשי! מייל קצר לתמר, הופס נפגשנו לארוחת בוקר והופס נוצר הבלוג הזה.

כולי תקווה שתהנו, תלמדו, תבכו ותצחקו איתנו. אנחנו מתחילות..

ביום שישי האחרון נפגשנו תמר ואני מטרים ספורים מביתי, לצילום ראשון משותף.
יום שישי מבחינתי הוא יום קדוש, מהימים האלה שאני לא שמה שעון בבוקר וקמה ביקיצה טבעית. מתעוררת לאט לאט, לוקחת את הזמן, מסדרת קצת את הבית, כביסות ושטיפת כלים, ויוצאת לסידורים ליד הבית. בד"כ אחרי זה הולכת לאכול חומוס, חוזרת הביתה למנוחה קצרצרה וממשיכה לארוחת ערב אצל הורי. הפוסט הראשון הוא מבחינתי חגיגי, וכך גם הייתה בחירת הבגדים שלי המשותפת לפוסט ראשון ויום שישי.

החולצה שאני לובשת נקנתה בשוק בצלאל, שעליו עוד ידובר רבות בפוסטים הבאים. היא הייתה מבחינתי אהבה ממבט ראשון, הקרושה בצאוורון ובידיים, השרוולים המתנופפים ברוח עם פסי הקרושה גם שם. חוץ מזה שהיא סופר קלילה ונעימה, היא גם מאוד יפה וחגיגית לדעתי. צרפתי לה חצאית מותן גבוה שנקנתה גם היא בזיל הזול באחת החנויות באלנבי. שרשראות הפנינים תמיד מוסיפות לכל לוק והופכות אותו לעשיר יותר, ותיק השאנל העתיק, שהיה שייך לאמא לפני 20 שנה הופך את המראה לקלאסי ומעודן.





חולצה: שוק בצלאל, חצאית: ZOYA באלנבי, שרשראות פנינים: הדקה - מאמא, העבה - הכנתי לבד, צמיד: שלומית אופיר, טבעות: זהב עגולה - מאיטליה, מרובעת - מתנה מאחותי, נעליים: ניין ווסט.

תודה רבה לתמר גרושקא על הצילומים!
שרונה.