גבוה

"גבוה

מעל המגדלים,
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות"
(מילים: שמרית אור, לחן: מתי כספי)

כמה שאני אוהבת את השיר הזה, המילים שלו כל כך יפות. בכלל, אני אוהבת דברים גבוהים (אפילו שיש לי פחד גבהים קל). אני נהנית לצפות עליהם מלמטה למעלה, לבחון, לבהות, לתהות מה רואים מהקצה העליון. תל אביב עיר מגוריי, שופעת בשנתיים האחרונות באינספור מגדלים גבוהים מאוד. כשאני נוסעת על איילון דרום לכיוון הבית, טיפה לפני מחלף ההלכה, אני רואה מולי את כל הבניינים הגבוהים ומדמיינת שאני עוד שנייה נכנסת לניו יורק. זה עושה לי טוב, מרחיב לי את הלב – לא בגלל שאני חושבת שכל הבניינים הגבוהים החדשים שהוסיפו לתל אביב יפים, אולי רק בגלל שזה מזכיר לי את העיר הכי גבוהה בעולם. האמת היא, שמה שקורה בעיר הזאת בשנים האחרונות די מכוער, זה שתל אביב הפכה לעיר של עשירים בלבד זה ידוע, ברור וגלוי לכל. אבל זה שהיא מאבדת מיופייה, מקסמה ומהטבעיות שלה, ומתקשטת בבניינים מפלצתיים שהורסים את תל אביב הישנה והיפה, זה הנורא שבדבר.
בכל פינה כמעט צץ מגדל, רק לפני כמה ימים כשיצאתי מהבית והלכתי על רחוב יהודה הלוי, ראיתי דחפורים וטרקטורים הורסים בניין ישן במקום שבו עומד להבנות כעת מגדל גבוה נוסף.
זה עצוב, אבל זאת המציאות. אולי גם אפשר להסתכל על היופי שבדבר – ארכיטקטורה מודרנית שהיא דבר יפה בפני עצמו.
עוד שנייה גם אנחנו נוכל להגיד ולהתגאות – אמריקה זה כאן! ועכשיו כשיש לנו כאן GAP ואוטוטו H&M אז בכלל...

חולצה: זארה, מכנס: אופנת דניאל (מלפני 17 שנים בערך, היה שייך לאחותי), חגורה: זארה, נעליים: קנת' קול, תיק: פול אנד בר, שרשרת: הכנתי לבד.

תודה רבה לתמר גרושקא על הצילומים!
(ניו יורק - צילום שלי).
 
חג שמח לכולם,
שרונה.