פורים אדום

באיחור אופנתי גם אני מעלה פוסט על פורים.

פורים השנה נחגג בצניעות רבה, אני לא בטוחה אם זהו מזג האוויר הסוער שפקד אותנו ומנע ממני לשמוח ולשתות עד לא ידע כמו בכל שנה, או שזה הגיל שכבר גורם לי להתלהב פחות מהחג הזה.

אז בכל זאת יצאתי להופעה אחת כיפית של הגרובטרון בתיאטרון תמונע והתחפשתי לגיישה יפנית (יצא מקסים, לצערי אין תמונות!), ובמפגש משפחתי עם הדוד מאמריקה לבשתי בגדי קאובוי, אבל חוץ מזה – נאדה!

כשהייתי ילדה, הייתי כל כך מחכה לחג הזה, למעשה אני חושבת שזה היה החג שהכי אהבתי. נהניתי להכין משלוח מנות מלא בממתקים טעימים, לארוז אותו בצלופן צבעוני (סגול, כתום, ירוק או כחול.. זוכרים אותם? אני כבר לא רואה כאלה בשנים האחרונות!), ללכת עם אמא לחנות תחפושות ולבחור תחפושת וכל שנה להיות מה זה לא מקורית. תמיד היו את הילדים שהיו סופר-מקוריים והיו ממש ממציאים את הגלגל מחדש והעלו את סטנדרט התחפושות משנה לשנה. לי אף פעם לא היה כוח לחשוב איך אני עכשיו ממציאה תחפושת מקורית וקוטפת את הפרס הראשון בתחרות התחפושות בכיתה. אז פטרתי עצמי בזה שהלכתי לקנות תחפושת מוכנה. האמת? זה היה גם לא רע בכלל.
אני זוכרת שבפורים של כיתה ד' (1996) התכוננתי להתחפש לקאוגירל מתוקה עם צמות, וסט מעור עם פרנזים ונעלי קאטרפילר חומות. קמתי בבוקר, התלבשתי, אמא איפרה אותי יפה יפה, ואז הודיעו על פיגוע באוטובוס קו 18 ברחוב יפו בירושלים ושכל חגיגות הפורים בבתי הספר מבוטלות. כילד – אין דבר יותר מבאס מזה שמבטלים לך את חגיגות הפורים להן חיכית כל השנה. נותרו רק התמונות למזכרת מאותו הבוקר.

השנה הרכבתי אאוטפיט קצת אחר של קאוגירל, שכלל חולצה משובצת עם אפליקציות פרחים, ומגפי בוקרים מגומי.

חולצה: קאלה, ג'ינס: מנגו, חגורה: קסטרו: מטפחת: פאקו רבאן, מגפיים: סטיב מאדן (מפילדלפיה).
שיהיה לכולם שבוע טוב וקריר!
שרונה