שלשום, ביום הזיכרון, יצאתי לצלם קצת, כשמה שהיה בראשי היה כמובן מחשבות על יום הזיכרון, יום העצמאות, ישראליות ומה שבינהם. הסתובבתי בשכונה שלי, ושומדבר לא הסגיר את העובדה שהיה יום הזיכרון באותו יום. הרחובות היו שוקקים כרגיל, ואף יותר מכך. במטלון וכפר גלעדי העסקים שגשגו. כל מי שראיתי ברחובות הללו היה עסוק בקניית פטישים, ספריים ושאר קשקושים לחגיגות אותו הערב. אני חייבת להודות שהמראות הללו העלו בי רגשות מעורבים: מצד אחד זה שעשע אותי, ומצד שני נגעלתי ונלחצתי מכמויות מיכלי הספריי שראיתי, ממתינים שמישהו ירכוש אותם. אני בטוחה שכל מיכל שכזה נרכש ורוסס עד תום באותו הערב.
הפעם אני אתן לדימויים לדבר בעד עצמם.
מקווה שנהניתם בחגיגות יום הולדתה ה-62 של המדינה.
תמר
6 תגובות:
צילומים מרתקים!
מקווה שהיה זה חג שמח :)
המשך שבוע נעים!
תמונות ממש יפות! אהבתי את האחרונה במיוחד. מאוד מעבירות את רוח החג.
היי שני, תודה רבה! שמחה שאהבת :) שיהיה שבוע נפלא. תמר.
תודה ספי :) אני באמת ניסיתי לתפוס קצת את רוח החג, אז אני שמחה שזה עבר. שיהיה אחלה שבוע! תמר
גם לי יצא לעבור שם קצת לפני החג.. היו לי קצת ייסורי מצפון עם כמה שזה נשמע עלוב. תודה על נקודת המבט:)
כן, אני יכולה להבין את עניין ייסורי המצפון, זה ממש לא נשמע עלוב... אני הרגשתי ייסורי מצפון שאני חלק מההמולה בים שכזה, וגם ייסורי מצפון על זה שנרתעתי מכל מה שהלך שם וממש לא התגאתי באותו רגע במקום בו אני חיה ובאנשים שחיים איתי. אחכ ניסיתי לחפש נקודות מבט אחרות ולכן ניסיתי לצלם את הדגלים בצורה קצת מרחפת. קשה לי להסביר את זה, אבל אני מקווה שמשהו מכל זה עבר בצילומים..
הוסף רשומת תגובה